מפגש מאתגר,
מפתיע ומפרה
בין אבולוציה ויהדות.

האתר פותח פתח לנושאים הקשורים
לתגובה היהודית לתיאוריית האבולוציה

וידאו

מאמרים

עזרי הוראה

שו"ת

הדיון

לאן הגעתי?

אתר זה נבנה על מנת להציע גישה שאינה חוששת מריבוי דעות וממחלוקת. אנו מאמינים שאחת הדרכים הטובות ללמידה היא התמודדות עם נקודות מבט שונות. משום כך מובא כאן מגוון עמדות בשאלת ההתאמה בין האבולוציה והיהדות, ביניהן אלה של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב מנחם מנדל שניאורסון והרב יוסף דב סולובייצ’יק. גישה כזו מאפשרת לאנשים להשתחרר מדעות קדומות ולפנות לנושאים המהותיים העולים מן המפגש המאתגר, המפתיע והמפרה בין אבולוציה ויהדות.  

התגובה היהודית לאבולוציה

האתר פותח פתח לנושאים הקשורים לתגובה היהודית לתיאוריית האבולוציה. את המטרות שלו אפשר לתמצת כך:

  1. להראות שאין צורך להימנע מנושא האבולוציה מסיבות דתיות.
  2. להדגיש שלא כל הרבנים והמנהיגים הדתיים ראו את האבולוציה כנוגדת את אמונתם. 
  3. להציג מנעד של תגובות דתיות לאבולוציה. 
  4. להעמיק בקרב הגולשים את תפיסתם לגבי הממשק בין הדת והמדע. 
  5. יש שחושבים שהסתירה לכאורה בין היהדות והאבולוציה היא נושא מיושן שהוויכוח בו הוכרע לפני עשרות שנים. למעשה, העובדות בשטח מספרות סיפור שונה. מחקרים עדכניים עוסקים בנושא, שחוזר ומופיע במאה ה-21 כנקודת המוקד של “מלחמות תרבות” שונות. באתר זה תפגשו חומרים המציגים את גישותיהם של רבנים ומדענים אורתודוכסים בני המאה ה-20 לאבולוציה. כולם התייחסו לתיאוריה בכתביהם, ודנו בסתירה האפשרית בין התיאור המדעי לסיפור הבריאה בתנ”ך. עמדותיהם השונות ביחס לאבולוציה יכולות לשמש מעין צוהר להשקפתם הכללית בשאלות של מסורת ומודרנה, פרשנות תורנית וידע אנושי, מהות האדם ויחסו של אלוקים לבריאה.
bereshit
home hands1

האמנם התנגשות?

תיאוריית האבולוציה, העומדת ביסוד הביולוגיה המודרנית, הפכה לסלע מחלוקת ב”מלחמות דת” מודרניות. מוזאונים נאלצים להסתיר תערוכות, מדענים מסויימים מנגחים “מכחישי אבולוציה” ומציגים אמונה דתית כפרימיטיבית והרשת מלאה בוויכוחים סוערים ובהאשמות חריפות. 

כשמדובר במערכות חינוך ממלכתיות, הנושא מורכב אף יותר. הוראת אבולוציה בבתי ספר הינה נושא רגיש לא רק בארה”ב אלא גם בישראל ובמדינות רבות אחרות. בשנת 2014 החליט משרד החינוך בארץ לכלול רעיונות אבולוציוניים במסגרת לימודי החובה בביולוגיה. ההחלטה עוררה מתח ציבורי, וגורמים בחינוך הממלכתי-דתי – והתלמידים בכללם, הביעו הסתייגות תקיפה מן השינוי.

מלבד הקשבה וכבוד הדדי, חסר בוויכוחים כאלה גם ידע בסיסי. האם אמנם יש כאן התנגשות בלתי נמנעת? האם הדת בכלל והיהדות בפרט חייבת לדחות את ההסבר האבולוציוני? האם יש יותר מפתרון אפשרי אחד לבעיה? 

למרות שרוב הפולמוס סביב דרווין ותיאוריית האבולוציה במאה וחמישים השנים האחרונות מתרחש בעולם הנוצרי, חקר התגובות לאבולוציה בעולם היהודי התחיל רק בעשורים האחרונים. מטרותיו של האתר הנוכחי הן להתחיל לפרוס בפניכם את הגישות המגוונות ולהציע דרכים ליישומן במערכת החינוך.

 

ציר הזמן באבולוציה ויהדות

610-546 לפנה"ס
הפילוסוף היווני אנכסימנדרוס
הפילוסוף היווני אנכסימנדרוס מעלה את הסברה שכל מיני החי התפתחו מדגי ים ועברו תהליך של שינוי לאחר שהתבססו ביבשה.
610-546 לפנה"ס
1707-1746
הרמח"ל
שנות חייו של הרמח"ל, שתאר את המציאות כמהלך כללי של שינוי והתפתחות.
1707-1746
1735
קרלוס לינאוס
1735: קרלוס לינאוס מניח את היסודות למדע הטקסונומיה. לימים הוא מזכיר את הרעיון שמוצאם של הצמחים מאב קדמון משותף.
1735
1809
דארוין
צ'רלס דרווין נולד.
1809
1838
עקרון הברירה הטבעית
דרווין מנסח את עקרון הברירה הטבעית, אך אינו מפרסמו במשך יותר מ-20 שנה.
1838
1842
"דרוש אור החיים"
"דרוש אור החיים". ר' ישראל ליפשיץ, בעל "תפארת ישראל", מתייחס לממצאי מאובנים ומשתמש ברעיונות קבליים כדי לתאר את ההיסטוריה של כדור הארץ כתהליך התפתחותי של יצירה וחורבן.
1842
1859-1871
תחילת חוקי התורשה והאבות הקדמונים
1859: "מוצא המינים" של דרווין יוצא לאור
1865: הנזיר הצ'כי גרגור מנדל מגלה את חוקי התורשה.
1871: "מוצא האדם" של דרווין יוצא לאור בו מתוארת שושלת בני האדם המורכבת מאבות קדמונים פרימטים – קופי על.
1859-1871
1873-1875
תחילת חוקי התורשה והאבות הקדמונים
1873: הרש"ר הירש מתייחס לאבולוציה בספקנות, אך הצהיר שאם היא תוכח כתיאוריה מדעית, לא רק שאינה כפירה אלא שהיא מעידה על גדולת הבורא.
1874: המלבי"ם מקבל את רעיון ההתפתחות מאורגניזמים פשוטים למורכבים בפירושו לסיפור הבריאה, מבלי להזכיר את דרווין או את האבולוציה.
1875: נפתלי הלוי, משכיל תלמיד חכם, היה הראשון שהציע דרך להתאים בין תיאוריית האבולוציה לכתבי הקודש, בספרו "ספר תולדות אדם".
1873-1875

שאלות נפוצות

לא חייבת להיות שום סתירה כזו. בעבר, הכול חשבו שלידת תינוק היא בגדר נס. היום ידוע מנגנון ביולוגי שמסביר זאת. האם מישהו רואה בכך כפירה? זהו המנגנון שבו הבורא מנהל את הולדת הדור הבא. הפיסיקאי הבריטי אייזיק ניוטון גילה כמה חוקי טבע, ביניהם את כוח הכבידה. הוא יכול היה לומר שכעת העולם מובן גם ללא הנהגה אלוקית, אבל במקום זאת הוא שמח על חלקו בגלוי החוקים שבהם הא-ל מנהיג את עולמו. גם ניוטון וגם דרווין חשפו כוחות טבע עלומים המסבירים את התנהלות היקום. אמונתו הדתית של דרווין נפגעה מהמפגש עם התורה המדעית שגילה (ר’ שאלה 11 להלן), ואילו זו של ניוטון התיישבה עם תגליותיו המדעיות ואף חיזקה אותן.

תיאורית האבולוציה היא תהליך שהתגלה בעולם הטבע. אפשר להסביר אותו, כמו את כל מנגנוני הטבע, כתהליך שפועל לבד ללא אלוקים, ואז מתעוררות שאלות של כפירה, ואפשר להבין אותו כמנגנון שמופעל על ידי הבורא (ר’ שאלה 10 להלן). רבים בעולם אכן מפרשים את התיאוריה כ”אבולוציה תאיסטית” (-אבולוציה שמונהגת על ידי הבורא).

שאלה זו נידונה באריכות על ידי רבנים, הוגים וחוקרים, וניתנו לה תשובות שונות. נסקור אחדות מהן בקיצור נמרץ:

למרות שלפי התיאור המקראי מדובר בשישה ימים של בריאה, שבהם נבראים מינים בשלמותם כל אחד בפני עצמו, רבים מחכמי ישראל לא חשבו שיש להבין את המקראות הללו כפשוטם. הרמב”ם, למשל, כתב בפתיחה למורה נבוכים: “כפי שאמרו ז”ל: להגיד כוח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר, לפיכך סתם לך הכתוב ‘בראשית ברא אלוקים וכו”. הם העירו אפוא את לבך לכך שדברים אלה הנזכרים הם סתומות”. ההבנה שמשמעותו המדוייקת של תיאור הבריאה היא נסתרת, ואין בו בהכרח תיעוד של השלבים השונים במהלך הבריאה, נכונה גם לגבי גיל העולם. גיל העולם כפי שעולה מספר בראשית אינו חייב להיות כפשוטו מבחינה היסטורית. 

לפי תשובה ידועה אחרת, ספירת השנים שמונים היהודים מבריאת העולם, אינה מתחילת הבריאה אלא מבריאת האדם שמהווה את סיום הבריאה. במילים אחרות, גיל העולם כפי שעולה מן התורה, מונה את השנים מסוף תהליך הבריאה, שמתבטא בסיום בריאת האדם. כל האירועים שקרו לפני נקודת זמן זו, אינם מחושבים לפי חשבון הזמן המקובל היום. הרי אז עוד לא תפקדו השמש והירח, וממילא לא ברור מה הכוונה במושג “יום”. 

תשובה נוספת עורכת הבחנה פילוסופית דקה בין גילו של משהו לזמן שבו הוא נוצר. מבחינת תהליכים פיסיקליים וכימיים שונים, העולם אכן נראה זקן מאד, אבל הוא נברא כך מלכתחילה. לשם ההמחשה, חשבו על פסל חדש של אדם זקן: הפסל מייצג דמות בת 90, אבל אנחנו יודעים שהוא נוצר אתמול. אפשר לומר שמושא הפסל הוא בן 90, למרות שגילו המדויק הוא יום אחד. כך גם העולם הפיזי נראה כבן מליארדי שנים משום שהוא נברא כך מראשיתו.

הרב קוק, שבוודאי היה אדם דתי וירא שמיים, הוא אחד מן הרבים שקיבלו את האפשרות שתיאוריית האבולוציה מתארת ומסבירה התרחשויות שקרו ועדיין קורות בטבע. באתר זה תפגשו עוד כמה וכמה דמויות שעונות להגדרה הזו וקיבלו רעיונות אבולוציוניים, והן נפרשות על פני מרחב גדול של השקפות בתוך היהדות.

 

ממש לא. מאז שפרסם דרווין את ספרו “מוצא המינים” ועד היום, הגיבו רבנים שונים גם בעד וגם נגד ההתאמה של רעיונותיו עם היהדות. כמה דוגמאות מפורסמות של רבנים שהגיבו בחיוב, ודעותיהם מוסברות באתר זה, כוללות את הרב קוק, הרב סולובייצ’יק, הרב זקס והרב גדליה נדל (תלמיד מובהק של החזון איש). אחת ההבחנות המעניינות לגבי כל התגובות החיוביות הללו, היא שכל אחת מהן ייחודית בדגשים ובדרך שהיא נוקטת. אפשר ללמוד הרבה מהתבוננות במגוון התשובות החיוביות והשליליות, כי הנושא הרבה יותר מורכב משאלה של כן או לא.

למי אכפת מה נמצא בצד האפל של הירח? למי אכפת איך צמחים הופכים אור ואוויר לאוכל? למי אכפת ממה מורכב גרעין האטום? התשובה היא: לכל מי שהסקרנות הטבעית שלו עוד לא מתה, ולכל מי שחושב שיש ערך בהכרת והבנת העולם שבו אנחנו חיים. לאנשים כאלה, יהיה אכפת גם ממוצא המינים הביולוגיים. יתרה מזו, יש אנשים שאכפת להם מאבולוציה יותר מאשר תחומים אחרים: פופולריזטורים של המדע, למשל, שמשתמשים בה כדי לנגח את הדת, או אנשים דתיים שמרגישים מאויימים ממנה. ומובן מאליו שהתיאוריה הזו חשובה לביולוגים, שכל הנחות העבודה שלהם מבוססות עליה, ולמדענים בכלל, שמיישמים מודלים אבולוציוניים גם בתחומי מחקר אחרים.

מדע בצורתו המודרנית הוא בפשטות איסוף מצטבר ומתפתח של ידע. תהליך הצטברות הידע נמשך והולך, ולכן בשום נקודת זמן אי אפשר לומר שמה שנמצא בידינו הוא האמת המוחלטת והסופית. תמיד קיימת האפשרות שמחר יתגלה משהו חדש שישנה את תמונת העולם, והתיאוריה תופרך או תעודכן. משום כך, לא נכון לקבוע שתיאוריית האבולוציה נכונה באופן מוחלט וסופי. צריך להבדיל בין ההצהרה שתיאוריה כלשהי נכונה ומשקפת אמת מוחלטת, לבין האמירה שהתיאוריה מקובלת היום בין אנשי המדע ורובם המכריע סבור שהיא התיאוריה הטובה ביותר שיש.

אבולוציה היא אבן הפינה של כל הביולוגיה היום, ויש הסכמה רחבה מאוד בין הביולוגים שהיא תיאוריה מדעית חשובה ומרכזית. יתכן ששמעתם על הציטוט מהביולוג תאודוסיוס דובז’נסקי שכתב “אין משמעות לדבר בביולוגיה, אלא לאור תיאוריית האבולוציה”. בוודאי שהמדע עובר כל הזמן שינויים על ידי ניסויים וחקירות (ר’ לעיל שאלה 6), אבל למרות שבהחלט יתכן שהפרטים של האבולוציה ישתנו ויתרחבו, הקונצנזוס המדעי הברור היום הוא שככלל, אבולוציה היא תיאוריה תקפה ומהימנה מבחינה מדעית.

תמיד יהיו מדענים שלא יסכימו עם הקונצנזוס המדעי. במקרה הנוכחי, מעניין לשים לב שהמדענים שאינם מסכימים עם התקפוּת של האבולוציה באים בדרך כלל מענפי מדע אחרים, כמו פיסיקה וכימיה, שבהם מקובלים סוגים שונים של הוכחות ושל מתודות מדעיות. בנוסף, קשה להתעלם גם מהעובדה שלא מעט הוגים השתמשו באבולוציה כדי להתקיף אמונות דתיות וערכים דתיים, ומאוד יתכן שהמצב המצער הזה השפיע על מדענים דתיים מסויימים בגיבוש עמדתם.  

אם נדייק, לפי האבולוציה, מעולם לא היינו שימפנזים או גורילות. הטענה היא שלאדם המודרני ולקוף המודרני היה אב קדמון משותף, שלא היה דומה בדיוק לא לנו ולא להם. מכל מקום, השאלה המעניינת היא: למה הרעיון הזה כל כך מפריע לאנשים מאמינים? באותו תנ”ך שבו מתואר האדם כ”צלם אלוקים”, נאמר גם ש”מוֹתר האדם מן הבהמה אין”. היהדות עוסקת הרבה יותר בשאלה אם ועד כמה מצליח האדם להשתחרר מבהמיותו מאשר מה מקור הבהמיות הזו [קישור לציטוט הגרי”ז].

לא כל מנגנון שנראה עיוור הוא אכן כזה. מגילת אסתר מציגה השתלשלות אירועים שלמראית עין אין קשר ביניהם, אבל במבט לאחור, מתברר שהכול התנהל בהתאם לרצון ה’. ישנן כמה דרכים להסביר את הפרדוקס הזה, שנוגע בעיקרי האמונה שלנו, ונציע כאן כיוון אחד. לכאורה אפשר היה לטעון שעצם קיומם של חוקי טבע נוקשים – שמתארים את העולם כמו מכונה ענקית, מהווה סתירה להנהגה אלוקית, ואולי גם מעלה את השאלה אם וכיצד אלוקים משפיע בכלל על העולם. אך למעשה, ההכרה בחוקי טבע בדרך כלל אינה מהווה איום על אמונתו של מישהו. מדוע?  מפני שניתן להבין את מנגנוני הטבע האקראיים והאוטומטיים-לכאורה, כביטויים של הרצון האלוקי שברא, עיצב ומפעיל אותם לצורך תפקידים מוגדרים. המנגנונים הפועלים בטבע אינם קובעים את כיוון ההתפתחות, אלא מוציאים לפועל את רצון ה’. הם תוצאה של רצון גבוה, ולא גורם מכונן ומנהיג, ואקראיות אבולוציונית אינה שונה באופן מהותי.

ראשית, התנ”ך מתאר את בריאת העולם כתהליך חד-פעמי מהיר. שנית, הוגים דתיים השתמשו במורכבותו של העולם ובהתאמת פרטי הבריאה זה לזה, כהוכחה למציאותו של הבורא. התיאוריה של דרווין פגעה בשתי הנקודות האלה. היא הציעה הסבר מכניסטי להיווצרות החיים עלי אדמות כתוצאה מתהליכים אקראיים, וכך הציבה אלטרנטיבה הן לתיאור הבריאה המקראי והן ל”הוכחה מן התכנון” (ר’ לעיל שאלה 2 על ההתמודדות היהודית עם הנושא). דרווין עצמו, שהתחנך בסביבה נוצרית אנגליקנית והתכוון לכהן ככומר כפרי, איבד את אמונתו במקביל לגיבוש תיאוריית האבולוציה שלו. זו לא היתה הסיבה היחידה והשינוי לא קרה בבת אחת. בתחילה איבד דרווין את האמונה התיאיסטית, כלומר הפסיק להאמין שהא-ל מתערב בנעשה בעולם, וקיבל את הדיאיזם, שהוא האמונה בא-ל ש”התניע” את העולם אך אינו מתערב בו. מאוחר יותר נעשה ספקן, בעקבות אירועים אישיים ושאלות דתיות נוספות, ונשאר אגנוסטיקן (=שאינו מכריע בשאלה) עד יומו האחרון.

כל שאלה שמתחילה ב”למה אלוקים עשה…” נידונה להישאר בלי תשובה. אלוקים הוא כל יכול, והיה בכוחו לברוא את העולם באינסוף דרכים אחרות – שעל כולן אפשר היה לשאול את אותה שאלה-חסרת-תשובה. האמונה הסמויה שהסיבות והמניעים שלו חייבים להיות גם הגיוניים בעינינו – היא נאיבית, ואולי אפילו כפרנית. כיוון שהוא מצדו לא גילה לנו למה הוא פעל בדרך מסויימת, אנחנו יכולים (ואולי אמורים) למצוא משמעות ועומק הן בהופעה פתאומית של מינים [קישור?] והן בהיווצרות הדרגתית שלהם (כמו למשל המחשת הרעיון של ריבוי פרטים שנובע ממקור אחד) [קישור לציטוט של הרב זקס] – כל עוד איננו משלים את עצמנו ש”הנה, הצלחנו להבין מה היה לו בראש”.