ראשית, התנ”ך מתאר את בריאת העולם כתהליך חד-פעמי מהיר. שנית, הוגים דתיים השתמשו במורכבותו של העולם ובהתאמת פרטי הבריאה זה לזה, כהוכחה למציאותו של הבורא. התיאוריה של דרווין פגעה בשתי הנקודות האלה. היא הציעה הסבר מכניסטי להיווצרות החיים עלי אדמות כתוצאה מתהליכים אקראיים, וכך הציבה אלטרנטיבה הן לתיאור הבריאה המקראי והן ל”הוכחה מן התכנון” (ר’ לעיל שאלה 2 על ההתמודדות היהודית עם הנושא). דרווין עצמו, שהתחנך בסביבה נוצרית אנגליקנית והתכוון לכהן ככומר כפרי, איבד את אמונתו במקביל לגיבוש תיאוריית האבולוציה שלו. זו לא היתה הסיבה היחידה והשינוי לא קרה בבת אחת. בתחילה איבד דרווין את האמונה התיאיסטית, כלומר הפסיק להאמין שהא-ל מתערב בנעשה בעולם, וקיבל את הדיאיזם, שהוא האמונה בא-ל ש”התניע” את העולם אך אינו מתערב בו. מאוחר יותר נעשה ספקן, בעקבות אירועים אישיים ושאלות דתיות נוספות, ונשאר אגנוסטיקן (=שאינו מכריע בשאלה) עד יומו האחרון.