שאלה זו נידונה באריכות על ידי רבנים, הוגים וחוקרים, וניתנו לה תשובות שונות. נסקור אחדות מהן בקיצור נמרץ:
למרות שלפי התיאור המקראי מדובר בשישה ימים של בריאה, שבהם נבראים מינים בשלמותם כל אחד בפני עצמו, רבים מחכמי ישראל לא חשבו שיש להבין את המקראות הללו כפשוטם. הרמב”ם, למשל, כתב בפתיחה למורה נבוכים: “כפי שאמרו ז”ל: להגיד כוח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר, לפיכך סתם לך הכתוב ‘בראשית ברא אלוקים וכו”. הם העירו אפוא את לבך לכך שדברים אלה הנזכרים הם סתומות”. ההבנה שמשמעותו המדוייקת של תיאור הבריאה היא נסתרת, ואין בו בהכרח תיעוד של השלבים השונים במהלך הבריאה, נכונה גם לגבי גיל העולם. גיל העולם כפי שעולה מספר בראשית אינו חייב להיות כפשוטו מבחינה היסטורית.
לפי תשובה ידועה אחרת, ספירת השנים שמונים היהודים מבריאת העולם, אינה מתחילת הבריאה אלא מבריאת האדם שמהווה את סיום הבריאה. במילים אחרות, גיל העולם כפי שעולה מן התורה, מונה את השנים מסוף תהליך הבריאה, שמתבטא בסיום בריאת האדם. כל האירועים שקרו לפני נקודת זמן זו, אינם מחושבים לפי חשבון הזמן המקובל היום. הרי אז עוד לא תפקדו השמש והירח, וממילא לא ברור מה הכוונה במושג “יום”.
תשובה נוספת עורכת הבחנה פילוסופית דקה בין גילו של משהו לזמן שבו הוא נוצר. מבחינת תהליכים פיסיקליים וכימיים שונים, העולם אכן נראה זקן מאד, אבל הוא נברא כך מלכתחילה. לשם ההמחשה, חשבו על פסל חדש של אדם זקן: הפסל מייצג דמות בת 90, אבל אנחנו יודעים שהוא נוצר אתמול. אפשר לומר שמושא הפסל הוא בן 90, למרות שגילו המדויק הוא יום אחד. כך גם העולם הפיזי נראה כבן מליארדי שנים משום שהוא נברא כך מראשיתו.
