מתוך הספר "בתורתו של ר' גדליה"
1. אלוקים פועל בטבע
“לעצם תפיסתו (של ספורנו), שבריאת האדם בצלם א-להים זהו סופו של תהליך ארוך, שראשיתו ביצור לא שכלי… ההולך ומתקדם עד שנתן לו השכל האנושי, ובמקביל גם הצורה הפיסיולוגית של האדם המוכרת לנו – מסתבר שזהו תיאור נכון. ההוכחות של דרווין, ושל חוקרי המאובנים לקיומם של שלבים קודמים כאלה נראות משכנעות. הטעות של דרווין היא בראיה הכללית של הדברים, המתחמקת מן השאלה איך נוצרו השינויים. אך עם ההכרה ברצון הא-להי הפועל בטבע באמצעות המלאכים – אין לנו שום צורך לשלול את תיאור המאורעות כפי שהחקירה המדעית מציגה אותם”. (עמ’ ק)
2. סמכות המדע ופשט הפסוקים
המלה ‘יום’ יכולה להתפרש גם כתקופה. מצאנו שחז”ל אומרים: “יומו של הקב”ה אלף שנים” (1). הרי ש’יום’ אינו מוכרח להיות בכל מקום במשמעות של יום שמשי… ישנן הוכחות מדעיות רבות ושונות, בדרכים מדויקות שנבחנו על פי הניסיון, שמתרחשים בטבע תהליכים, שמאז שהתחילו להתרחש עברו מיליוני שנים. יש בדיקות רדיואקטיביות, ויש שרידים מאובנים שנמצאו, ויש בדיקות של שכבות גיאולוגיות, ושל העומק המשתנה של הנהרות, ועוד ועוד, ומכולם מגיעים לאותן המסקנות על גיל העולם. טעות היא לחשוב שהכל שקר. בענייני פיקוח נפש – העניינים החמורים בתורה – אנחנו סומכים על המדענים ללא פקפוק. כשרופא נותן תרופה שייצרו לפי נוסחאות מדעיות, או מנתח את העין או את המוח באמצעות מכשירים מתוחכמים – אתה סומך עליו. אין אתה חושש שאולי הוא משקר. גם לגבי קביעת גיל העולם אין סיבה לחשוב שהמדענים משקרים…
אלא מה, בתורה כתוב “ששת ימים”? – בשביל זה כתב הרמב”ם את ספרו, בשביל שתדע שאפשר לפרש ביטוי בתורה לא כהוראתו המילולית. ואם השכל מחייב כך, ודרכי הלשון מאפשרים זאת – חובה עליך לפרשו במשמעות מושאלת, בדרך משל. בעניננו: מכיון שיש הוכחות שכליות משכנעות שהעולם קיים יותר מששת אלפים שנה – עליך לפרש ש’יום’ בששת ימי בראשית פירושו תקופה. אין אתה יכול, ואסור לך, להשליך את השכל אחרי גוך.
המסורת שבידינו שמנין ימי עולם הוא ה’ אלפים תשנ”ו שנים – היא מסורת ברורה ואמיתית… אבל צריך לדעת מהיכן המנין הזה מתחיל. אין ספק שהוא אינו מתחיל מן היום הראשון של הבריאה. אז עוד לא היה אדם, ולא היה מי שימנה. (עמ’ צא-צב)
3. מעשה בראשית
“ודאי שיש בתורה ידיעות אמיתיות על סדר הבריאה, והחכמים המעיינים יכולים למצוא אותן, אבל הדברים נאמרו בצורה סתומה, באופן שלא נדע הכל, ואף מה שנדע – לא נדע בוודאות”. (עמ’ פא)
“התורה איננה ספר היסטוריה, מדע או פילוסופיה. התורה היא ספר בעל מטרה מוסרית”. (עמ’ עז)
1. בראשית רבה (אלבק) פרשה ח, א, ד”ה ר’ חמא.
