ככלל, הרב קוק (1) ראה את תיאורית האבולוציה בעין חיובית. הוא לא קבע שהיא נכונה, משום שלא היה איש מדע ולא עסק בתיאוריות מדעיות. הוא רק אמר שהיא מתאימה לקווי המחשבה של תורת הקבלה, ולכן התייחס אליה בחיוב (2).
לשיטתו, תיאורית האבולוציה לא חייבת להיתפס כבעיה דתית (3), ואפשר להציג אותה כדרך שבה ה' בורא את עולמו. בפועל, לעתים קרובות מלווה את תיאורית האבולוציה פרשנות מטריאליסטית: המציאות כולה חומרית, אין ישויות רוחניות, הטבע ומנגנוניו מתנהלים בצורה אקראית לחלוטין, ואין בורא. מתוך פרשנות זו של דרווין וממשיכיו, נתפסה תיאוריית האבולוציה ככפירה.
הרב קוק הפריד בין התיאוריה האבולוציונית המדעית לבין הפרשנות הפילוסופית שניתנה לה. את הפרשנות המטריאליסטית, שכפרה בא-ל בורא המנהיג ומכוון את המציאות, דחה הרב קוק לחלוטין. את העקרונות הביולוגיים הוא קיבל, משום שצורת החשיבה שעולה מתיאוריית האבולוציה – תפיסת המציאות כמתפתחת באופן תמידי, תואמת את תמונת העולם ההתפתחותית שמופיעה בתורת הקבלה, ובייחוד בכתבי הרמח"ל (4). את האבולוציה הביולוגית הוא מציב כחלק ממשנה קבלית רחבה וכוללת, שבה התפתחות המינים הביולוגיים היא רק ביטוי אחד לעקרון התפתחות חובק-כל (5).
לפי הרב קוק, המציאות כולה מתקיימת בתוך האלוקות, כולל חוקי הטבע וחוקי האבולוציה בפרט, המבטאים את רצונו. חוקי הטבע אינם עומדים בניגוד לרצון האלוקי אלא מונעים מכוחו. המנגנונים הפועלים בטבע אינם הגורם להתפתחות הקובע את כיוונה, אלא מערכות המוציאות אותה מן הכוח אל הפועל. למראית עין, האבולוציה של המינים נובעת מחוקי הטבע וממנגנונים אקראיים, אך למעשה, היא מכוונת על ידי הרצון האלוקי המניע חוקים ומנגנונים אלו, ובאמצעותם בורא את העולם (6).
סתירה בין האמונה היהודית לבין תיאוריית האבולוציה יכולה אמנם להתעורר, אם מנסים לקרוא את פרשת הבריאה באופן מילולי. הרב קוק לא ראה אפשרות לקריאה כזו, משום שעל פי המדרש, מעשי בראשית הם מכלל סתרי תורה (7).
הערות
(1.) הראי"ה, הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1865-1935), נולד בלטביה בעיירה גרייבה, וקיבל חינוך ישיבתי מסורתי. בין השאר למד בישיבת וולוז'ין. בגיל 23 הוזמן לראשונה לכהן ברבנות בעיירה זיימל שבליטה (1888), ומאז החל לכתוב ולפרסם. שבע שנים אחר כך נבחר לרבה של בויסק (1895). בשנת 1904, ענה בחיוב להצעת רבנות מקהילת יפו ועלה לארץ ישראל. בארץ, הפך הראי"ה לדמות מרכזית בישוב הארץ ישראלי המתהווה. אחרי גלות באירופה בתקופת מלחמת העולם הראשונה, שב הראי"ה לארץ בקיץ 1919, והוכתר כרבה של ירושלים. בשנת 1921 נוסדה הרבנות הראשית לישראל, שהראי"ה ראה בהקמתה חשיבות רבה, והוא נבחר כרב הראשי האשכנזי. נפטר ב-1935 והותיר אחריו כתבים רבים במגוון תחומים, הן במישור ההלכתי הן במישור ההגותי.
(2.) הרב קוק התייחס לתיאורית האבולוציה בכמה מקומות, ובין הידועים שבהם היא הפיסקה הבאה:
תורת ההתפתחות ההולכת וכובשת את העולם כעת, היא מתאמת לרזי עולם של הקבלה יותר מכל התורות הפילוסופיות האחרות. ההתפתחות, ההולכת במסלול של התעלות, היא נותנת את היסוד האופטימי בעולם, כי איך אפשר להתיאש בשעה שרואים שהכל מתפתח ומתעלה (אורות הקודש ב, תקלז).
למרות שהמוקד בדברים אלו הוא העקרון הפילוסופי, ממקורות רבים עולה כי כוונתו היתה גם לאבולוציה של המינים הביולוגים. למשל: "מהלך המחשבה של ההתפתחות, שנתפרסמה בכל השדרות, לרגלי לימודי הטבע החדשים, עשתה מהפכה רבה…" (שם תקמא), וכן: "… ההתפתחות ההולכת בקישור כל כך נמרץ, ממטה למעלה, מיצור שפל לעליון…" (שם תקמז). גם חוקרי משנת הראי"ה סבורים שהוא התייחס בדבריו לתיאורית האבולוציה הביולוגית, ולא רק לרעיון כללי של התפתחות. כך כתב לדוגמה אבי רביצקי: "גם האבולוציה (במקור: האוולוציה) הביולוגית של המינים לא הייתה בעיני הראי"ה אלא גילוי פרטי אחד של תנועת ההשתוקקות הקוסמית לקראת השלמות האלקית"; יוסף בן שלמה ציין כי "אמנם, אין האבולוציה אלא ביטוי אמפירי לעיקרון האונטולוגי המקיים את העולם ומאחד את הליך השתלמותו…"; ושלום רוזנברג הוסיף כי "הרב הכיר את תורת ההתפתחות וקיבל אותה עקרונית, אף כי לא מתוך אותם טעמים ששיכנעו את הדרוויניסטים".
(3.) דרווין הבין את האבולוציה ככפירה, משום שהיא סתרה עקרונות באמונה האנגליקנית, שעליה הוא חונך [קישור]. לכן, הוא הבין את התיאוריה שהגה בצורה מטריאליסטית: המציאות כולה חומרית, אין ישות רוחנית, ואין בורא. אם האבולוציה הייתה מתפרסמת ללא ההקשר המטריאליסטי, ונקייה מהרושם שהיא מחליפה את האמונה ומייתרת את הצורך בבורא, יתכן שאף אחד לא היה רואה בה כפירה.
דווקא סטיבן ג'יי גולד, הביולוג האמריקני והדובר המפורסם ביותר של תיאורית האבולוציה ברבע האחרון של המאה העשרים, הצביע על כך שאין באבולוציה הביולוגית כל אילוץ לפרשנות מטריאליסטית, ובוודאי שלא הוכחה נגד האמונה הדתית. כבר בזמנו של דרווין היו גם פרשנויות דתיות לתיאוריה, ולמעשה, תומכו הנאמן של דרווין, תומס הנרי האקסלי, הצהיר שהאבולוציה אינה דתית ואינה אנטי-דתית; "אין לה נגיעה לדת יותר מאשר המתמטיקה של אוקלידס".
(4.) המקובל האיטלקי ר' משה חיים לוצטו (1707-1746). היו שטענו שמקורם של עיקרי שיטת ההתפתחות של הרב קוק, נמצאים בספרות הפילוסופית הגרמנית, ובעיקר בכתביהם של הגל ושילינג. היום מקובל על רוב החוקרים שהמקור הוא ברמח"ל. הרב דוד כהן, "הרב הנזיר", שערך את "אורות הקודש" לראי"ה, מציין במבוא לספר את כתבי רמח"ל כמקור לתורת ההתפתחות של הראי"ה. הוא אף מעיד שהראי"ה הסכים עמו בעת עריכת "אורות הקודש", שראוי לצטט פיסקה מרמח"ל כפתיחה למערכת "התעלות העולם", כפי שבמערכות אחרות צוטטו פסקאות ממקורות קבליים מוקדמים יותר (מבוא לאורות הקודש, עמ' 21, 31-32; קול הנבואה, עמ' שיז).
(5) אצל הראי"ה, הקידמה ניכרת בכל התחומים. תכונת ההתפתחות במשנתו אינה תכונה נלווית, נוספת (כצבע חיצוני), אלא עצם מהותה של המציאות, ועל כן היא חייבת להימצא בכל תחום. משמעות הטענה שמגמת התפתחות פועלת בכל התחומים היא, שאותו תהליך התפתחות פועל בטבע ובהיסטוריה, בביולוגיה ובסוציולוגיה, בעולם החומרי ובעולם הרוחני.
(6) אם אכן מבינים את הטבע וחוקיו כנתונים בתוך אלוקים, הרצון האלוקי לא רק יצר את חוקי הטבע, אלא מקיים, מניע ומכוון אותם. עוד על כך ר' כאן.
(7) הרב קוק מסתמך על הרמב"ם בפתיחתו ל"מורה נבוכים", שם הוא מסביר שאין להבין את המקראות בצורה פשטנית:
"כפי שאמרו ז"ל: להגיד כֹח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר, לפיכך סתם לך הכתוב 'בראשית ברא אלהים וכו". הם העירו אפוא את לבך לכך שדברים אלה הנזכרים הם סתומות.
היות ואי אפשר להסביר את סודות מעשה בראשית לבני אדם, התורה תיארה רק את הרעיון המרכזי: אלוקים ברא את העולם. לכן אין לנסות להבין מפשטי הפסוקים את הסודות שהתורה בחרה להסתיר.