שאלות נפוצות ביהדות ואבולוציה

כל שאלה שמתחילה ב”למה אלוקים עשה…” נידונה להישאר בלי תשובה. אלוקים הוא כל יכול, והיה בכוחו לברוא את העולם באינסוף דרכים אחרות – שעל כולן אפשר היה לשאול את אותה שאלה-חסרת-תשובה. האמונה הסמויה שהסיבות והמניעים שלו חייבים להיות גם הגיוניים בעינינו – היא נאיבית, ואולי אפילו כפרנית. כיוון שהוא מצדו לא גילה לנו למה הוא פעל בדרך מסויימת, אנחנו יכולים (ואולי אמורים) למצוא משמעות ועומק הן בהופעה פתאומית של מינים [קישור?] והן בהיווצרות הדרגתית שלהם (כמו למשל המחשת הרעיון של ריבוי פרטים שנובע ממקור אחד) [קישור לציטוט של הרב זקס] – כל עוד איננו משלים את עצמנו ש”הנה, הצלחנו להבין מה היה לו בראש”.

ראשית, התנ”ך מתאר את בריאת העולם כתהליך חד-פעמי מהיר. שנית, הוגים דתיים השתמשו במורכבותו של העולם ובהתאמת פרטי הבריאה זה לזה, כהוכחה למציאותו של הבורא. התיאוריה של דרווין פגעה בשתי הנקודות האלה. היא הציעה הסבר מכניסטי להיווצרות החיים עלי אדמות כתוצאה מתהליכים אקראיים, וכך הציבה אלטרנטיבה הן לתיאור הבריאה המקראי והן ל”הוכחה מן התכנון” (ר’ לעיל שאלה 2 על ההתמודדות היהודית עם הנושא). דרווין עצמו, שהתחנך בסביבה נוצרית אנגליקנית והתכוון לכהן ככומר כפרי, איבד את אמונתו במקביל לגיבוש תיאוריית האבולוציה שלו. זו לא היתה הסיבה היחידה והשינוי לא קרה בבת אחת. בתחילה איבד דרווין את האמונה התיאיסטית, כלומר הפסיק להאמין שהא-ל מתערב בנעשה בעולם, וקיבל את הדיאיזם, שהוא האמונה בא-ל ש”התניע” את העולם אך אינו מתערב בו. מאוחר יותר נעשה ספקן, בעקבות אירועים אישיים ושאלות דתיות נוספות, ונשאר אגנוסטיקן (=שאינו מכריע בשאלה) עד יומו האחרון.

לא כל מנגנון שנראה עיוור הוא אכן כזה. מגילת אסתר מציגה השתלשלות אירועים שלמראית עין אין קשר ביניהם, אבל במבט לאחור, מתברר שהכול התנהל בהתאם לרצון ה’. ישנן כמה דרכים להסביר את הפרדוקס הזה, שנוגע בעיקרי האמונה שלנו, ונציע כאן כיוון אחד. לכאורה אפשר היה לטעון שעצם קיומם של חוקי טבע נוקשים – שמתארים את העולם כמו מכונה ענקית, מהווה סתירה להנהגה אלוקית, ואולי גם מעלה את השאלה אם וכיצד אלוקים משפיע בכלל על העולם. אך למעשה, ההכרה בחוקי טבע בדרך כלל אינה מהווה איום על אמונתו של מישהו. מדוע?  מפני שניתן להבין את מנגנוני הטבע האקראיים והאוטומטיים-לכאורה, כביטויים של הרצון האלוקי שברא, עיצב ומפעיל אותם לצורך תפקידים מוגדרים. המנגנונים הפועלים בטבע אינם קובעים את כיוון ההתפתחות, אלא מוציאים לפועל את רצון ה’. הם תוצאה של רצון גבוה, ולא גורם מכונן ומנהיג, ואקראיות אבולוציונית אינה שונה באופן מהותי.

אם נדייק, לפי האבולוציה, מעולם לא היינו שימפנזים או גורילות. הטענה היא שלאדם המודרני ולקוף המודרני היה אב קדמון משותף, שלא היה דומה בדיוק לא לנו ולא להם. מכל מקום, השאלה המעניינת היא: למה הרעיון הזה כל כך מפריע לאנשים מאמינים? באותו תנ”ך שבו מתואר האדם כ”צלם אלוקים”, נאמר גם ש”מוֹתר האדם מן הבהמה אין”. היהדות עוסקת הרבה יותר בשאלה אם ועד כמה מצליח האדם להשתחרר מבהמיותו מאשר מה מקור הבהמיות הזו [קישור לציטוט הגרי”ז].

תמיד יהיו מדענים שלא יסכימו עם הקונצנזוס המדעי. במקרה הנוכחי, מעניין לשים לב שהמדענים שאינם מסכימים עם התקפוּת של האבולוציה באים בדרך כלל מענפי מדע אחרים, כמו פיסיקה וכימיה, שבהם מקובלים סוגים שונים של הוכחות ושל מתודות מדעיות. בנוסף, קשה להתעלם גם מהעובדה שלא מעט הוגים השתמשו באבולוציה כדי להתקיף אמונות דתיות וערכים דתיים, ומאוד יתכן שהמצב המצער הזה השפיע על מדענים דתיים מסויימים בגיבוש עמדתם.  

אבולוציה היא אבן הפינה של כל הביולוגיה היום, ויש הסכמה רחבה מאוד בין הביולוגים שהיא תיאוריה מדעית חשובה ומרכזית. יתכן ששמעתם על הציטוט מהביולוג תאודוסיוס דובז’נסקי שכתב “אין משמעות לדבר בביולוגיה, אלא לאור תיאוריית האבולוציה”. בוודאי שהמדע עובר כל הזמן שינויים על ידי ניסויים וחקירות (ר’ לעיל שאלה 6), אבל למרות שבהחלט יתכן שהפרטים של האבולוציה ישתנו ויתרחבו, הקונצנזוס המדעי הברור היום הוא שככלל, אבולוציה היא תיאוריה תקפה ומהימנה מבחינה מדעית.

מדע בצורתו המודרנית הוא בפשטות איסוף מצטבר ומתפתח של ידע. תהליך הצטברות הידע נמשך והולך, ולכן בשום נקודת זמן אי אפשר לומר שמה שנמצא בידינו הוא האמת המוחלטת והסופית. תמיד קיימת האפשרות שמחר יתגלה משהו חדש שישנה את תמונת העולם, והתיאוריה תופרך או תעודכן. משום כך, לא נכון לקבוע שתיאוריית האבולוציה נכונה באופן מוחלט וסופי. צריך להבדיל בין ההצהרה שתיאוריה כלשהי נכונה ומשקפת אמת מוחלטת, לבין האמירה שהתיאוריה מקובלת היום בין אנשי המדע ורובם המכריע סבור שהיא התיאוריה הטובה ביותר שיש.

למי אכפת מה נמצא בצד האפל של הירח? למי אכפת איך צמחים הופכים אור ואוויר לאוכל? למי אכפת ממה מורכב גרעין האטום? התשובה היא: לכל מי שהסקרנות הטבעית שלו עוד לא מתה, ולכל מי שחושב שיש ערך בהכרת והבנת העולם שבו אנחנו חיים. לאנשים כאלה, יהיה אכפת גם ממוצא המינים הביולוגיים. יתרה מזו, יש אנשים שאכפת להם מאבולוציה יותר מאשר תחומים אחרים: פופולריזטורים של המדע, למשל, שמשתמשים בה כדי לנגח את הדת, או אנשים דתיים שמרגישים מאויימים ממנה. ומובן מאליו שהתיאוריה הזו חשובה לביולוגים, שכל הנחות העבודה שלהם מבוססות עליה, ולמדענים בכלל, שמיישמים מודלים אבולוציוניים גם בתחומי מחקר אחרים.

ממש לא. מאז שפרסם דרווין את ספרו “מוצא המינים” ועד היום, הגיבו רבנים שונים גם בעד וגם נגד ההתאמה של רעיונותיו עם היהדות. כמה דוגמאות מפורסמות של רבנים שהגיבו בחיוב, ודעותיהם מוסברות באתר זה, כוללות את הרב קוק, הרב סולובייצ’יק, הרב זקס והרב גדליה נדל (תלמיד מובהק של החזון איש). אחת ההבחנות המעניינות לגבי כל התגובות החיוביות הללו, היא שכל אחת מהן ייחודית בדגשים ובדרך שהיא נוקטת. אפשר ללמוד הרבה מהתבוננות במגוון התשובות החיוביות והשליליות, כי הנושא הרבה יותר מורכב משאלה של כן או לא.

הרב קוק, שבוודאי היה אדם דתי וירא שמיים, הוא אחד מן הרבים שקיבלו את האפשרות שתיאוריית האבולוציה מתארת ומסבירה התרחשויות שקרו ועדיין קורות בטבע. באתר זה תפגשו עוד כמה וכמה דמויות שעונות להגדרה הזו וקיבלו רעיונות אבולוציוניים, והן נפרשות על פני מרחב גדול של השקפות בתוך היהדות.

שאלה זו נידונה באריכות על ידי רבנים, הוגים וחוקרים, וניתנו לה תשובות שונות. נסקור אחדות מהן בקיצור נמרץ:

למרות שלפי התיאור המקראי מדובר בשישה ימים של בריאה, שבהם נבראים מינים בשלמותם כל אחד בפני עצמו, רבים מחכמי ישראל לא חשבו שיש להבין את המקראות הללו כפשוטם. הרמב”ם, למשל, כתב בפתיחה למורה נבוכים: “כפי שאמרו ז”ל: להגיד כוח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר, לפיכך סתם לך הכתוב ‘בראשית ברא אלוקים וכו”. הם העירו אפוא את לבך לכך שדברים אלה הנזכרים הם סתומות”. ההבנה שמשמעותו המדוייקת של תיאור הבריאה היא נסתרת, ואין בו בהכרח תיעוד של השלבים השונים במהלך הבריאה, נכונה גם לגבי גיל העולם. גיל העולם כפי שעולה מספר בראשית אינו חייב להיות כפשוטו מבחינה היסטורית. 
לפי תשובה ידועה אחרת, ספירת השנים שמונים היהודים מבריאת העולם, אינה מתחילת הבריאה אלא מבריאת האדם שמהווה את סיום הבריאה. במילים אחרות, גיל העולם כפי שעולה מן התורה, מונה את השנים מסוף תהליך הבריאה, שמתבטא בסיום בריאת האדם. כל האירועים שקרו לפני נקודת זמן זו, אינם מחושבים לפי חשבון הזמן המקובל היום. הרי אז עוד לא תפקדו השמש והירח, וממילא לא ברור מה הכוונה במושג “יום”. 
תשובה נוספת עורכת הבחנה פילוסופית דקה בין גילו של משהו לזמן שבו הוא נוצר. מבחינת תהליכים פיסיקליים וכימיים שונים, העולם אכן נראה זקן מאד, אבל הוא נברא כך מלכתחילה. לשם ההמחשה, חשבו על פסל חדש של אדם זקן: הפסל מייצג דמות בת 90, אבל אנחנו יודעים שהוא נוצר אתמול. אפשר לומר שמושא הפסל הוא בן 90, למרות שגילו המדויק הוא יום אחד. כך גם העולם הפיזי נראה כבן מליארדי שנים משום שהוא נברא כך מראשיתו.

לא חייבת להיות שום סתירה כזו. בעבר, הכול חשבו שלידת תינוק היא בגדר נס. היום ידוע מנגנון ביולוגי שמסביר זאת. האם מישהו רואה בכך כפירה? זהו המנגנון שבו הבורא מנהל את הולדת הדור הבא. הפיסיקאי הבריטי אייזיק ניוטון גילה כמה חוקי טבע, ביניהם את כוח הכבידה. הוא יכול היה לומר שכעת העולם מובן גם ללא הנהגה אלוקית, אבל במקום זאת הוא שמח על חלקו בגלוי החוקים שבהם הא-ל מנהיג את עולמו. גם ניוטון וגם דרווין חשפו כוחות טבע עלומים המסבירים את התנהלות היקום. אמונתו הדתית של דרווין נפגעה מהמפגש עם התורה המדעית שגילה (ר’ שאלה 11 להלן), ואילו זו של ניוטון התיישבה עם תגליותיו המדעיות ואף חיזקה אותן.
תיאורית האבולוציה היא תהליך שהתגלה בעולם הטבע. אפשר להסביר אותו, כמו את כל מנגנוני הטבע, כתהליך שפועל לבד ללא אלוקים, ואז מתעוררות שאלות של כפירה, ואפשר להבין אותו כמנגנון שמופעל על ידי הבורא (ר’ שאלה 10 להלן). רבים בעולם אכן מפרשים את התיאוריה כ”אבולוציה תאיסטית” (-אבולוציה שמונהגת על ידי הבורא).